אסף לשם
חוקר ומרצה
עברית
ישראל
חוקר עצמאי, עוסק מורשה בהיסטוריה (הכשרה כהיסטוריון), הפועל בתחום האפור של זיכרון והנצחה במשולש חברה-תרבות-צבא.
אוסף לאורך שנים מגוון של סיפורים פחות ידועים, ומלקט תובנות מתוך מסמכים, אירועים ומקומות בארץ-ישראל, אשר נותרו בצילה של הכרונולוגיה הכתובה.
משמש כמרצה נודד (מנו"ד), המעלה באוב דמויות ומאורעות נשכחים.
טייל, כותב ויזם, הבונה – בעץ, באבן ובברזל – ומקים אתר תיירות ייחודי בגליל, על קו התפר המפריד בין העליון לבין התחתון,
אזור בו גדל ובו התמחה במסגרת לימודיו האקדמיים: רמות הבזלת שממזרח לתבור.
מדריך בצפון יחד עם זוגתו הציירת (מורי-דרך מוסמכים), תוך התמקדות בסיורים מקצועיים בעקבות נושאי ההרצאות.
פחונים מתחת למצודת המשטרה, סיפורה של מעברת פראדיה
על גבעה מתחת למצודת משטרה מנדטורית הוקם בקיץ 1950 מחנה אוהלים זמני, אשר שימש בסיס להקמת ההתיישבות העברית החדשה במורדות רכס הרי מירון.
'מעברת פראדיה' (פרוד) הייתה אחת מהמעברות הגדולות שהוקמו בצפון הארץ באותה תקופה, אך למרות זאת דבר קיומה שקע בתהום השכחה... !
נספר את סיפורה הבלתי ידוע ונבין את חשיבותה בתוך הרקע של התקופה: העלייה ההמונית בתחילת שנות החמישים.
ננתח את הסיבות למיקומה הייחודי, ובאמצעות מסמכים וצילומים, נתוודע למתאר הפיסי שלה ונפתח חלון אל חיי היום יום של תושביה.
כמו כן נעסוק במקומה של המעברה הגלילית בתוך ממד הזיכרון וההנצחה.
נבדוק כיצד קרה שמקומה בהיסטוריה נשתכח וכיצד הוא צף ועולה חזרה. לסיום ננסה להבין כיצד ישתלב סיפורה בתוך הפיתוח העתידי של הבניין.
מבאטעטש לטראבלוס, דרכו של הלוחם ה-כ"ג בסירה
גרשון קופלר נולד בגליציה כבנו של תלמיד חכם מהעיירה בוצ'אץ'.
המצוקה והמאבקים הלאומיים עם כניסת הרוסים הוליכו את המשפחה מה- שטעטל אל בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית.
התנאים הקשים בבית המהגרים בווינה הובילו את הנער להתרחק מהיהדות, ולהשקיע בפיתוח הגוף.
הוא הפך לספורטאי והתמחה בשחייה ובאמנויות לחימה.
במקביל הצטרף לצבאה הפרטי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ונטל חלק בעימותים השונים, שהובילו למלחמת אזרחים.
מכתב מאחיו הצעיר, הקיבוצני'ק, שלף אותו מהמציאות המדממת של אירופה והביא אותו לארץ-ישראל, בה החל את דרכו כפועל.
הרקע שלו הוביל אותו להשתלבות בתחומי הספורט והביטחון; הוא לימד והדריך ג'יאו ג'יצו – אמנות לחימה יפנית, שהוא היה מחלוציה בפלשתינה – ואגרוף מקצועי,
ובהמשך השתלב במנגנון של ארגון ה-'הגנה' כמדריך שחייה ארצי. בשל תפקידו הוטל עליו לאמן את הנבחרת, שלוקטה מכל רחבי הארץ,
לפעולת הקומנדו הימית העברית הראשונה: חבלה בבתי הזיקוק שבלבנון. קופלר היה האחרון שצורף לאנשי הסירה והמבוגר שבחבורה.
איך הגיע נער מתבולל מחוגי השמאל המרקסיסטי האוסטרי אל הציונות, וכיצד השתלב בלבה של העשייה הביטחונית בישוב העברי?
על זאת נענה, בין השאר, באמצעות תמונות מהאלבום המשפחתי של מי שהיה אח של סבתא.
מותק לא לשלוח לי עוגה ? זווית אחרת על מלחמת יום-כיפור דרך יומני לוחמים
הסוגה העומדת כאן במרכז היא מעין תת ז'אנר: 'יומן-מלחמה'. בעוד שיומנים 'רגילים' נכתבים בשלווה, הרי שפעולת הכתיבה במקרה זה מתבצעת תוך כדי לחימה !
לכן, ראשית כל נבין מה היו התנאים הבסיסיים שהיו נחוצים מלכתחילה לעצם המעשה, ועד כמה מורכב היה זה בימיה הראשונים של מלחמת יום-כיפור.
בהמשך לזאת, ננסה להבין למי מבין כלל אנשי הדרג המסתער היו התנאים הנוחים ביותר שאפשרו רישום ב- 'חלונות הזמן' שבין קרב לקרב.
שלישית, נבחן את תוצרי הכתיבה, שכן חלקם נערכו בהמשך והתפרסמו כספרים, ולכן נבדוק האם ועד כמה הם אכן מתאימים לקטגוריה של יומנים?
הרצאה זו אינה עוסקת במלחמה עצמה, על החזיתות והקרבות שלה, אלא במה שעמד ברקע של הלחימה – נושאים, שלא קיבלו עד היום תשומת לב נאותה.
למשל: תחום המזון, הופעות אמנים והשפעתם על מורל הלוחמים וכן המחסור בציוד (מחדל הימ"חים).
פרק נרחב מוקדש לעניין האוכל במלחמה, כפי שהדבר משתקף ביומני החיילים הזוטרים.
לא רק השיפור שחל בחומרי הגלם במהלך השלבים השונים של המלחמה, אלא גם בדרכי הכנתם;
מלוף קר ומצייה עם ריבה בתחילתה, ועד לספגטי ברוטב ואורז עם במיה בסיומה.
לאור התיאורים המפורטים נחבר בין התהליך המתואר לבין הזיכרון הלאומי,
כפי שבא לידי ביטוי בכותרת השיר המפורסם, ונבין האם ומתי היה צורך במשלוח עוגה...
