אריאל ואן סטרטן
יסודות הצילום החשאי
עברית, אנגלית
ישראל
קצת עלי: בגיל 12 החזקתי מצלמה בפעם הראשונה ויצאתי לצלם, שבוע לאחר מכן הגיע הקסם.
36תמונות שחור לבן. תמונות שהזכירו לי את השבוע שעבר, חוויות שלי, רגעים ודברים שראיתי. לאחר שהפנמתי את הקסם הזה התחלתי להבין שאני חולק עם הצופה בתמונות רגעים אישיים שלי וחולק עמו את העולם הפנימי שלי. מהתגובות של אנשים והשאלות התחלתי לשפר את האופן שבו צילמתי. בגיל 17 הייתי הצלם של בוקי נאה לעיתון מעריב בבאר שבע. אחרי השירות הצבאי, טיילתי שנתיים במזרח, ובסיומן הגעתי ללונדון, שם התחלתי את הקרירה שלי בצילום. עבדתי שש שנים בתור עוזר צלם של גדולי הצלמים בעולם )דיויד ביילי, בארי לטגן, קורין דיי ועוד(. בשנת 1996 התחלתי את דרכי עם צילום הקמפיין העולמי הראשון של פלייסטיישן עליו זכיתי בפרסים רבים ומאז אני מצלם אופנה, פרסומות ומוסיקאים בכל העולם.
עם התרחבות ושכלול המצלמות בטלפונים הניידים פיתחתי הרצאות ייחודיות העוסקות בצילום חשאי בפרט ובצילום בכלל במכשירי סמארטפון.
יסודות הצילום החשאי
מצילום ממקום מסתור לצילום בפגישה בבית קפה העין צריך להיות בהקשבה, הלב בהיכון וכמובן הצלם עם הציוד המתאים.
בהרצאה מרתקת זו נלמד איך לחזות ולהתאים את עצמנו לצילום מטרה בשטח.
איך עובדים מצילום במקום מסתור ואיך מצלמים בשטח גם כשהמטרה שלנו חושדת שמצלמים אותו.
נשמע מורכב?
אריאל ואן סטרטן יפשט לנו את המצבים וייתן לנו כלים לעבודה.
השייחים האחרונים של הנגב
סיפור מסעו המרתק של הצלם אריאל ואן סטרטן במדבר הנגב לאיתור השייחים הבדואים האחרונים.
שלוש שנות מסע, מאות ימים ואלפי קילומטרים של שיטוט בפזורה הבדואית התקבצו לתערוכה שתערך בבית האומנים בתל אביב באוגוסט 2021 ובה 30 צילומי שייחים המייצגים שבטים וחמולות שונות בנגב ומספרים את סיפורה של התרבות הבדואית.
לאחר 20 שנות שהות בלונדון בה פיתח קריירה עטורת פרסים וחובקת עולם, חזר אריאל לישראל וגילה את המציאות החדשה בה נמצאת החברה הבדואית. השינוי האדיר במציאות הבדואית מימי ילדותו בה בילה את זמנו בין הבדואים שנדדו אז בנגב לימינו אלו, דחפה את אריאל לפרויקט תיעודי צילומי המתעד את השייחים מתוך הבנה ששייחים אלו הם הדור האחרון לפני כניסת דור האינטרנט לנעליהם.
סדנת צילום בסמארטפון: צילום כביטוי לעולמי הפנימי
למה אנחנו מצלמים? אנחנו מצלמים תמונות כדי להנציח רגע, מקום, אווירה או תחושה. אנו מתבוננים במציאות מתוך רצון לצלם אותה, להראות ולשתף את מה שחווינו. רכשנו ציוד, למדנו, ועדיין לא תמיד אנחנו מצליחים להעביר את המסר או את התחושה שהתכוונו אליה בדמיון.
זה נשמע מאוד פשוט וטבעי. אז למה התמונות לא תמיד יוצאות כמו שאנו רוצים? התשובה לדעתי היא שאיבדנו חלק מהרגש וההתרגשות שלנו. חלק מהרצון לחקור. אנו מוצפים בטכנולוגיות ולחץ ליצור בין רגע ושוכחים את הילד שבנו, הילד שכשנולד, צפה והסתכל משך כמעט שנה עד שהחל לדבר. אנחנו מוצפים ברעשים של החיים ולא מתפנים להיות נוכחים ברגע, ברגע של הצילום.
אני מזמין אתכם ללמוד ולחקור את אשר אנו רואים וללמוד כיצד להראות אותו למתבונן. להראות את העולם הפנימי שלנו דרך הצילום.
דרך הסיפור האישי שלי, נער מבאר שבע שהחזיק מצלמה בגיל 12 והפך להיות צלם בינלאומי עטור פרסים. אוטודידקט שהפך מרצה לצילום במוסדות היוקרתיים ביותר בארץ.
