אפרים (אפי) טלבי
השבוי הראשון במלחמת לבנון - שגם חמק משוביו
עברית, אנגלית
ישראל
בהרצאה מרתקת מתאר אפי את סיפורו האישי שמעבר להיותו סיפור גבורה, הוא סיפור על נער בן 19, על גיוס לצה"ל, על אנושיות ועל החיים במדינת ישראל. זה סיפור על אנשים מיוחדים שיכולים לשנות מציאות.
חלק ראשון- "אימא, זה אני"
סיפורו המרגש של אפי טלבי מתחיל בשישי ליוני 1982 כאשר הוקפץ מקורס מ"כים בגדוד 450 של הצנחנים בתחילתה של מלחמת לבנון הראשונה. אפי תפקד כקשר מג"ד בנגמ"ש הפיקוד כאשר פגע בהם טיל אר. פי. ג'י וכתוצאה מהפגיעה הנגמ"ש התלקח והתפוצץ. אפי קפץ לתעלה ונפל למארב מחבלים. מנקודה זו הוא מספר על עשרה ימים רוויי התרחשויות בעומק הלבנון. כשהוא פצוע עם יד מרוסקת הוא מובל בין מעוזי המחבלים תחת ליווי צמוד ועד להיתקלות עם כוחות צה"ל, שבה ברגע נדיר של תושייה הצליח ליצור קשר עם כוחותינו ולהשתחרר משוביו.
חלק שני- שובה שבוי ומה שבניהם
במהלך השבי אפי יוצר קשר מיוחד עם אחד המחבלים, בהרצאתו מספר אפי על היחס האנושי שנרקם ביניהם, על הקשר הבלתי אפשרי ועל הקונפליקט שחוצה גבולות. איך ברגע אחד הפך משבוי לשובה ולא שכח את מוחמד שבסתר שטף לו את הפנים ונתן לו לשתות. ומאז לא נפרדו דרכיהם.
